על פי חוק איסור לשון הרע, לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

1. להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
2. לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
3. לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
4. לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

מלשון החוק עולה כי די בכך שהפרסום "עלול" היה לגרום לאחת מהתוצאות המפורטות בסעיפים הנ"ל כדי שתוכח לשון הרע.

אם כך, איזה פרסום יכול להוות לשון הרע?

בחוק נקבע:

"פרסום, לעניין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר".

מכך עולה כי כל מעשה של העברת מסרים תיחשב לפרסום – פרסום בעיתון, פרסום באינטרנט, פרסום ברשתות חברתיות וכו'.

כדי להטיל על המפרסם אחריות אזרחית (לשון הרע היא גם עבירה פלילית) , די בכך שהפרסום ייעשה לאדם אחד בלבד זולת הנפגע.

על מי שנפגע מפרסום לשון הרע, להוכיח כי הנתבע עשה את הפרסום.

הפיצוי בשל פרסום לשון הרע:

על פי החוק, רשאי בית המשפט לפסוק לזכותו של מי שנפגע מפרסום לשון הרע, ללא הוכחת נזק סך של 50,000 ש"ח ובמידה ויוכיח כי נגרם לו נזק, הפיצוי יכול להגיע עד לסך של 100,000 ש"ח.

בפסק הדין המקיף במיוחד של בית המשפט השלום בתל אביב (ת"א 24514-10-09 ) בו נתקבלה תביעת לשון הרע ברובה ונפסקו פיצויים בסך של 100,000 ש"ח , נקבעו בין היתר הדברים הבאים:

בית המשפט קיבל את מרבית טענות התובעות שעניינן פגיעה בפרטיות והוצאת לשון הרע. נפסק, בעניין אחריותו של הנתבע 1, כי הואיל והוכח, כי נתבע זה הינו מנכ"ל התנועה המחזיקה באתר האינטרנט והרוח החיה מאחוריו, יש להטיל עליו אחריות כאחראי על אתר האינטרנט מכוח סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע.

התובעות הגישו תביעה כספית בגין פגיעה בפרטיות והוצאת לשון הרע. לטענת התביעה, הנתבעים מפרסמים, ברשת האינטרנט ובאמצעים נוספים, פרסומים אודות התובעת וכנגד ציבור העובדים הסוציאליים, המהווים לשון הרע.

"הגדרת המונח "פרסום" בחוק איסור לשון הרע הנה רחבה דיה כדי להכניס תחת כנפיה גם פרסום ברשת האינטרנט."

הגנת תום הלב חלה בהתקיים שני מצטברים: האחד, כי הנתבע עשה את הפרסום בתום לב, השני, כי התקיימה אחת הנסיבות המנויות בסעיפי המשנה של לחוק. מהראיות עולה, כי פרסומי הנתבעת לא נעשו בתום לב, אלא בכוונת מכוון לפגוע בתובעות.

"ככלל, יכול פרסום להיחשב כהבעת דעה אם דברי המפרסם נוסחו בו כהבעת דעה; אם צוינו על-ידיו עובדות האמת שעליהן סמך את דעתו; אם הקפיד להבחין בין העובדות לבין דעתו ואם קיימת זיקה סבירה בין עובדות האמת לבין הדעה שגיבש על יסודן"

המידע הרב באתר מובא כשירות, אין לראות בו כייעוץ משפטי וחשוב לבחון כל מקרה לגופו.

אנו נשמח לסייע בכל שאלה, לכוון להדריך ולייצג אתכם בכל נושא בדיני הנזיקין.

לפנייה בכל שאלה לעורך דין דיני נזיקין:

טלפון: 04-6468880 מייל: office@ransivan.co.il